רגעים שעיצבו אותו, את דמותו, את מי שהוא. לכל אחד יש את המורה של חייו.
לי יש את הוריי, משפחתי הקרובה והגרעינית, חבר אחד או שניים, שלושת ילדיי, רעייתי האהובה...ויש לי את דנא.
כן, זה נשמע מוגזם. קצת מתחנף. אולי פלצני. אבל..אם אני בודק עמוק בלב פנימה, מה עושה אותי מי שאני , אז אברהם דנא והשנים העוצמתיות שחוויתי לצידו, הוא אחד ממעצבי דמותי המקצועית המרכזיים!
אני עדיין זוכר את האודישן לבית הספר לתיאטרון רחוב , את ההתרגשות הגדולה שאחזה בי. דנא וסטיוארט היו נראים לי כמו אלוהים ושליחו...מאותו יום חיי השתנו.
ברגע בו נכנסתי לאולם / סטודיו התיאטרון במעוז אביב הרגשתי שנכנס ג׳קי אחד ויצא ג׳קי אחר!
התאהבתי בדנא, הוא היה בשבילי הרוח, החומר, המזון והאהבה. והיתה שם אהבה כל כך גדולה. מלאה ברומנטיקה של שנות ה 20 המוקדמות, אנרגיות של יצירה, תחושה של מהפכה. אנחנו, יחד עם דנא עושים מהפכה!
בהרבה רגעים לאורך שנותיי כאיש מקצוע אני מרגיש עדיין מוביל את דגל המהפכה שדנא נתן לי, לפחות כך הרגשתי, ואני מחוייב לו.
את כל בסיסי המידע שלי, כל השורשים הראשוניים, כל הנגיעות הבוסריות שלי היו עם דנא ובגללו. מאוחר יותר כשהפקתי וביימתי בעצמי, הרגשתי שאני מביא לו, לאבא הזה, את ביכורי יצירתי. כאילו על מנת שיאשר, שיגיד שאני בסדר. שהוא גאה בי. שאני ילד טוב.
ואכן הייתי אחד מילדיו של דנא. לרגעים ממש ייחלתי להיות באמת כזה.
ומתנה אחת שדנא נתן לי באותם הימים קסומים של סוף שנות ה 80....התשוקה!
התשוקה לעשות, התשוקה ליצור, התשוקה לאהוב, התשוקה לגלות...התשוקה לאדם. כי האדם הוא המרכז.
אהה כן...והליצן!
מתנת חיי. לזכות ולקבל את זה שדנא היה לידי לאורך כל תהליך העבודה, הקילוף והגילוי של הליצן שלי.
שהוא כבר ממש אני.
חלק בלתי נפרד ממני.
אברהם דנא, אתה ליצן, ילד, בן 80 עכשיו. תודה על מי שאתה עבורי. תמיד היית ותמיד תישאר חלק ממני. תמיד!
