מילים אישיות על ולאברהם דנא, מג'קי בכר

לכל אחד יש את מקורות הכוח והרגש שלו. 

מקומות בהם הוא מרגיש בבית. 

רגעים שעיצבו אותו, את דמותו, את מי שהוא. לכל אחד יש את המורה של חייו.

לי יש את הוריי, משפחתי הקרובה והגרעינית, חבר אחד או שניים, שלושת ילדיי, רעייתי האהובה...ויש לי את דנא.

כן, זה נשמע מוגזם. קצת מתחנף. אולי פלצני. אבל..אם אני בודק עמוק בלב פנימה, מה עושה אותי מי שאני , אז אברהם דנא והשנים העוצמתיות שחוויתי לצידו, הוא אחד ממעצבי דמותי המקצועית המרכזיים!

אני עדיין זוכר את האודישן לבית הספר לתיאטרון רחוב , את ההתרגשות הגדולה שאחזה בי. דנא וסטיוארט היו נראים לי כמו אלוהים ושליחו...מאותו יום חיי השתנו.

ברגע בו נכנסתי לאולם / סטודיו התיאטרון במעוז אביב הרגשתי שנכנס ג׳קי אחד ויצא ג׳קי אחר!

התאהבתי בדנא, הוא היה בשבילי הרוח, החומר, המזון והאהבה. והיתה שם אהבה כל כך גדולה. מלאה ברומנטיקה של שנות ה 20 המוקדמות, אנרגיות של יצירה, תחושה של מהפכה. אנחנו, יחד עם דנא עושים מהפכה!

בהרבה רגעים לאורך שנותיי כאיש מקצוע אני מרגיש עדיין מוביל את דגל המהפכה שדנא נתן לי, לפחות כך הרגשתי, ואני מחוייב לו.

את כל בסיסי המידע שלי, כל השורשים הראשוניים, כל הנגיעות הבוסריות שלי היו עם דנא ובגללו. מאוחר יותר כשהפקתי וביימתי בעצמי, הרגשתי שאני מביא לו, לאבא הזה, את ביכורי יצירתי. כאילו על מנת שיאשר, שיגיד שאני בסדר. שהוא גאה בי. שאני ילד טוב.

ואכן הייתי אחד מילדיו של דנא. לרגעים ממש ייחלתי להיות באמת כזה.

ומתנה אחת שדנא נתן לי באותם הימים קסומים של סוף שנות ה 80....התשוקה!

התשוקה לעשות, התשוקה ליצור, התשוקה לאהוב, התשוקה לגלות...התשוקה לאדם. כי האדם הוא המרכז.

אהה כן...והליצן!

מתנת חיי. לזכות ולקבל את זה שדנא היה לידי לאורך כל תהליך העבודה, הקילוף והגילוי של הליצן שלי.

שהוא כבר ממש אני.

חלק בלתי נפרד ממני.

אברהם דנא, אתה ליצן, ילד, בן 80 עכשיו. תודה על מי שאתה עבורי. תמיד היית ותמיד תישאר חלק ממני. תמיד!

משמוליק ארן

דנא יקר ואהוב,

חיי היו נראים אחרת לגמרי בלעדיך, ויום יום אני חש את ההבדל.

בזמנו חיפשתי דרך לבטא את עצמי בצורה אוטנטית למרות הבושה והפחד, וקשה היה לי מאוד, ולאורך הרבה זמן.

אחת הדרכים החשובות להתמודד עם זה הייתה דרך התיאטרון ובמיוחד הליצנות.

אלמלא האמונה המוחלטת וחסרת הפשרות שלך ש"בכל אחד יש ליצן!" וש"כל אחד יכול להיות ליצן!", הייתי עוזב 100 פעמים בדרך.

בלי המחויבות האדירה שלך לכל מי שרוצה להמשיך ולהילחם על הדרך, לא הייתי מבקיע דרך.

אני לא ליצן מקצועי כיום.

אבל מה שהצלחתי לקבל בדרך שלקחת אותי ועזרת לי לצעוד בה נוכחת ועוזרת בכל מימד מחיי:

• אני אבא ל-5 ילדים, ויש ליצן נוכח תמידי באבא שאני.

• הליצן שבגבר שבי, בבן הזוג שבי, ובחבר שאני, הוא מקור לאהבה רבה.

• הליצן שבבן שהייתי להורי ובאח שאני הידהד באושרם של הורי ופתח לי ולהם שערי גן עדן, אפילו בדרך למותם.

• ואפילו בעבודה כאיש שיווק טכני, וכיום כמנכ"ל מנהיג לחברת היי-טק, הליצן ואיש תיאטרון הרחוב שקולט את כל הקהל שסביבי נמצאים רגע ברגע.

אני לא חושב היום ש"כל אחד יכול להיות מה שהוא רוצה!". אבל "כל אחד יכול לפרוץ דרך בכיוונים שהוא רוצה!". זה הרבה. זה מספיק. וזה במידה מכובדת המתנה הגדולה שלך לי בחיים.  

שיהיו לך עוד הרבה שנים טובות, בריאות ומאושרות.

תודה מעומק הלב.

שמוליק ארן – מהרבא מחזור שלישי (אם איני טועה).

משרית לדנא (אברהם)

מאז שאני ורמי החלטנו להקים את הבלוג הזה לכבוד יום ההולדת ה 80 של דנא.... אני מסתובבת מוצפת זכרונות מהימים שלי במהרבא.

וכמו באגדות, באחד הימים בעודי חוצה את הארץ ברכבת מצפון לדרום, כאילו כהד למחשבותי אלו, מניחים על השולחן שלפני סיכת ליצן.....

מהם הסיכויים שמשלל הסיכות בצורות שונות שהיו בידו של אדם כבד השמיעה להניח לפני סיכה של ליצן, כאשר מהרבא נמצאת במחשבתי?

כן, לא הרבה. גם אני חשבתי כך.

זה הכניס אותי עמוק יותר לפרק אחד נהדר וקסום בחיי. 

איך זה קרה והלמה קצת מעורפלים... אבל עוד בצבא כשהייתי מגיעה לביקורים בקיבוץ שובל, שמעתי על כך שאברהם אבא של רמי מלמד תיאטרון רחוב וכבר אז נמשכתי אל הרעיון להצטרף לתלמידיו (תבינו מהות הליצן תמיד הילכה עלי קסם, עוד ביב' - בהתעמלות לבגרות בחרתי במוטיב הליצן לתרגיל הקרקע שלי).

אחרי הצבא שהיתי בשובל לפרק זמן קצר ולמרות היופי של המקום אי השקט שבתוכי לא הניח לי.... הייתי זקוקה לעיר.... הייתי זקוקה למשהו...משהו דרמתי.... אז הלכתי והשגתי מרמי את הטלפון של אבא שלו, של דנא...איך שהשיחה התנהלה? לא זוכרת אך, קצת לפני שנחתתי בתל אביב ידעתי כבר, שאני מגיעה לשיעורים שלו במעוז אביב.

וכן.... לא התאכזבתי.....זה היה כל מה שחלמתי עליו ויותר..

ביום הראשון במעוז אביב, פגשנו את חברי הקבוצה הותיקים, קיבלנו כדורי ג'אגלינג צבעוניים שהם הכינו לנו... ונרשמנו לקנייה מרוכזת של שאר האביזרים.

מהרבא דור 2 – הייתה קבוצה מגוונת של אנשים.... לא בכולם בערה התשוקה לתיאטרון, לא כולם הגיעו ממשחק ועם רקע דרמתי (היו כאלה שכן והיו כאלו שנמשכו לכך כמו שנמשכתי אני)... אבל דנא בחיוך גדול אמר לנו..." כל אחד יכול לשחק".... ואנחנו? אנחנו הוקסמנו....ושיחקנו.

השיעור תמיד נפתח בתרגילי יוגה לחימום הגוף והנפש.... ומייד לאחר שסיימנו בקידה לשמש... עשינו ג'אגלינג...

חלקנו מוכשרים יותר וחלקנו מוכשרים הרבה פחות. דנא היה עובר ביננו ומדריך בסבלנות כל אחד מאיתנו... ואז ביום אחד דורש בנחרצות לעלות מדרגה למשהו יותר נועז ופחות בטוח.

עד היום אני יכולה לגלגל באויר פריטים שונים... בהתחלה זה יהיה מהוסס אבל אחרי זמן קצר... אני כבר אכנס לקצב.... 

הקואורדינציה כל כך השתפרה שאני אף פעם לא מחטיאה יותר את הפח לא מזווית כזאת ולא מאחרת ואפילו לא בעיניים עצומות. אבל זה היה יותר מכך התנועה במרחב, היציבה, השתפרו לאין היכר.

לאחר הג'אגלינג... עברנו לתרגילים בתיאטרון... והדימיון היה כמעט חופשי לרחף....למה כמעט ?

כי דנא אמר שאנו זקוקים לגבולות. ושגבולות גורמים למשחק שלנו ליהיות משכנע ואמין יותר.

אז התחלנו במסיכה הניטראלית ואילתרנו ואילתרנו..... וגם, למדנו איך לכוון את הפוקוס שעל הבמה - וכל זאת, באמצעות המקהילה היוונית (ספוקולס ודאוס אקס מכינה קיבלו אצלינו  משמעות חדשה). 

אחר כך עברנו למסיכות של הקומדיה דלארטה  וזו גם הייתה ההצגה הראשונה שלנו....

ומעולם לא זנחנו את המסיכה הניטראלית  היא עזרה לנו לנקות את המשחק  ולהגיע לרמת דיוק ואמינות בתנועות הגוף שלנו .

לפרק על הבופונים כבר הגענו לערב שהכינה לנו הקבוצה הראשונה של מהרבא. וצפינו בהם מוקסמים. זה לא היה המפגש הראשון שלנו עם חברי הקבוצה אבל הוא היה המשמעותי ביותר.

 

ערב שירי ברכט -

לאחר שכל זוג בחר שיר התחלנו להכין את הערב (אני ומונו בחרנו את גשם קיץ). ושוב אילתרנו ואילתרנו... עם מסיכה בלי מסיכה.... ועם הנוכחות של המקהילה היוונית, שנתנה את הרוח הגבית.

 

 

 

ובמקביל ?

במקביל, התחלנו להופיע ברחוב, בימי הולדת ובמסיבות וגם להשתתף בירידים....ולחיות את תיאטרון הרחוב עצמו.

ואיך אפשר לשכוח ללמוד ללכת על קביים.....(כן, אני מתנוססת בגובה של 1.60 מ').

לפני...

 ואחרי....

אז מה עוד אהבתי?

אהבתי את התלבושת שאן תרז עיצבה ותפרה עבורי.

אהבתי, להגיע לבית של דנא ואן. זה היה כמו לפול אל תוך אגדה או סיפור...

מה לא היה שם - מסיכות, תלבושות, צבעים, תמונות והרבה הרבה ספרים על תיאטרון....

ןאחרי שנפרדה דרכי ממהרבא...?

העושר הפנימי לו זכיתי מלווה אותי כל הזמן. השינוי שעברתי הוא דבר בלתי יאומן. לפני כן הייתי ביישית, בעלת קול שבקושי נשמע, ששפת הגוף שלה הכריזה...בבקשה, אל תשימו לב אילי... אני לא כאן. אני מודה לדנא על המהפך שעברתי:

הפכתי למישהי שאינה מסתתרת, שגאה בעצמה, ולאחת שיכולה לתקשר טוב יותר עם הזולת.

אז המון אהבה .....

ועוד הרבה שנים של נחת, בריאות ויצירה...

יום הולדת 80 צוהל ושמח !!!!