תיאטרון הרחוב בישראל
תיאטרון הרחוב בישראל – תמונת מצב מאת ג'קי בכר לקראת פתיחת הפורום החדש לתיאטרון רחוב בעריכתו של הבמאי המפיק והשחקן ג'קי בכר, מובא כאן מאמר רקע שלו עם ז'אנר תיאטרון הרחוב. תמונת המצב בישראל ובעולם * ניסיון להגדרת הז'אנר * תולדות תיאטרון הרחוב הישראלי
^^תמונת מצב:^^
כ- 800 קבוצות של תיאטרון רחוב נתמכות ע"י המדינה רשויות מקומיות וגופים ציבוריים. שני פסטיבלים בינלאומיים לתיאטרון רחוב מהגדולים והחשובים בעולם , עשרות פסטיבלי
תיאטרון רחוב אזוריים, עירוניים ומקומיים. יצוא נרחב של קבוצות התיאטרון לכל העולם המייצגות בכבוד את התרבות המקומית. ייצוג קבוע בעיתונות, במדורים קבועים או במגזינים ייחודיים המופיעים באופן סדיר. והעיקר: קהל נפלא, קהל שמבין לעומק את הסגנון התיאטרלי הזה , מוקיר אותו ואת מבצעיו .
צרפת 2000. לא אצלנו.
^^לקנא? ^^
הצרפתים והאירופאים בכלל, חיים תיאטרון ברחוב עוד מימי הביניים ואולי אף קודם. בתחילת שנות השבעים פורץ התחום שוב ומגיע לשיאים של מודעות והכרה. המדינות המובילות היום באירופה הן צרפת וספרד (בראש וראשונה) ואחריהן הולנד , בלגיה , אנגליה וגרמניה.
^^מה זה "תיאטרון רחוב" או ניסיון בלתי אפשרי להגדרה^^
ניסינו, ג'קי ואנוכי, לנסח הגדרה לז'אנר (כן, מדובר בז'אנר של תיאטרון, כמו תיאטרון בובות, כמו פנטומימה, כמו תיאטרון תנועה) וזה מה שיצא:
תיאטרון רחוב הוא אירוע תיאטרלי יזום, המתקיים מחוץ לאולם תיאטרון, בחללים לא קונבנציונאליים, בדרך כלל בחללים פתוחים. קשה להגדיר אותו משום שכלליו הם שבירה בלתי פוס4קת של הכללים וניסיון להגדיר, בכל אירוע מחדש, את מערכת היחסים בחלל בין המבצעים לצופים. הכל פתוח בתיאטרון הרחוב. זה הז'אנר של שבירת המוסכמה בתיאטרון.
^^מה בישראל?^^
להלן תובא סקירה כללית וראשונית של התפתחות זרם תיאטרון הרחוב בישראל. לא הכל נאמר פה. המטרה להעלות את הנושא לדיון ולפתוח שיח בנושא.
תיאטרון הרחוב בישראל - כמו בעולם - מתפרש על תחומים שונים ומגוונים: מעבודה בכיוון קרקסי על מגוון המיומנויות הקשורות לכך (קביים , להטוטים וכו') , דרך התמקדות בעולם הבופון הימי-ביניימי, עבודה פולחנית-טקסית, מיצגים, מיצבים, תהלוכות, עבודת ליצן, קומדיה דל'ארטה ועוד.
^^שנות השמונים – ההתחלה. מהרבא.^^
בישראל מתקיימת פעילות מקצועית קבועה מאמצע שנות השמונים. היו ניסיונות גם קודם, אך פעילות רצינית ראשונה נרשמה בזכותו של אברהם דנא, הראוי בהחלט לשאת את התואר "אבי תיאטרון הרחוב הישראלי בעת החדשה". בתחילת שנות השמונים מקים דנא קבוצת תיאטרון רחוב ראשונה בישראל "מהרבא". הקבוצה נעה בין "בתים" שונים בתל-אביב ולמרות חסרונה של תמיכה ממסדית כלשהי, מתגבשת הקבוצה סביב הכריזמה המיוחדת של האיש. בימיה הטובים מנתה הקבוצה 25 שחקנים, מעצבים, צוות טכני וניהולי, כשאת כל התפקידים מבצעים השחקנים יחדיו עם דנא. "מהרבא" התעסקה בתיאטרון הרחוב העממי, הפשוט והנאיבי, כיאה לתקופה ולחלל בו פעלה. הקבוצה שימשה גם כאופציה היחידה בישראל ללימוד מיומנויות של תיאטרון רחוב. הלהקה התפרקה בסוף שנת 1989, לאחר כשמונה שנות פעילות.
^^שנות התשעים^^
הפריצה לתודעה התרבותית הישראלית היתה בשנות התשעים. אחרי התנסויות שונות בפסטיבל עכו ובפסטיבל ישראל (פסטיבל רחוב במקביל לפסטיבל בתמיכה וניהול נפרד) עולה תיאטרון הרחוב כיתה. בתחילת שנות התשעים קמות מספר קבוצות שגוררות אחריהן את התנועה כולה.
תיאטרון דיאבולו , תיאטרון זיצלנד תיאטרון ארמא קבוצת תו וכמובן זיק ואחרים.
פסטיבלים ואירועי תרבות מזהים את ההתהוות ומבינים את היתרון בקיום אירועי רחוב
והקבוצות מתפתחות בעבודה ברחוב. התקציבים דלים ביותר, העבודה מאד קשה ונעשית
בתנאים לא תנאים וכנגד כל הסיכויים . המארגנים והקהל חסרים הבנה וחינוך לתרבות
התיאטרון החדשה ההולכת ונוצרת. רבים מהאומנים מתארים את העבודה כמלחמה. וזו אכן מלחמה. והיא קשה.
^^תיאטרון הרחוב בישראל – הרומן עם המימסד^^
תיאטרון הרחוב הישראלי אינו מתמקד דווקא בתל אביב אלא מתפרש בכל רחבי ישראל.
ישנן קבוצות שחיות את העבודה בטוטאליות לאורך השנה וכאלה העובדות לפי פרויקט.
האנרגיה הכללית צעירה, תוססת ומחדשת.
^^הפסטיבלים^^
באין תקציב מימסדי מובטח וסדיר התבססו הקבוצות על תקציבי הפסטיבל כבסיס להפקות.
^^פסטיבל הצגות הילדים בחיפה^^ קיים במשך שש שנים תחרות של תיאטרון ברחוב, במקביל לפסטיבל הראשי. לצערנו מזה שנתיים פעילות זאת אינה מתקיימת עוד.
^^פסטיבל עכו^^ תמיד תמך ברחוב אולם בשנים האחרונות הוא עושה זאת בצורה משמעותית יותר ולאו דוקא מבחינה תקציבית. הרחוב הופך לחלק בלתי נפרד מפסטיבל עכו.
^^"הפסטיבל הבינלאומי לתיאטרוני רחוב"^^ בבת–ים הוקם ב – 1996, התקיים במשך שנים והוקפא לשנה ע"י העירייה מפאת קשיי תקציב. נכון לרגע זה מחכה הפסטיבל ואיתו כל אנשי הרחוב לחידוש מהיר בבת – ים או בכל עיר אחרת. תיאטרון הרחוב בישראל זקוק מאוד לפסטיבל שיהווה נקודת ציון ליוצרים ויביע הכרה חד-משמעית בקיומו של התחום כולו.
^^פסטיבל ישראל:^^ בשנתיים האחרונות מקיים פסטיבל ישראל פרויקט אלטרנטיבי מיוחד המקצה תקציבים - דלים אומנם אך מהותיים – לכשלוש-ארבע הפקות. זהו פרויקט מבורך המניב הפקות מעניינות.
^^ומה הלאה?^^
המצב כרגע לא ברור.
מצד אחד, ישנה התעניינות הולכת וגוברת של הקהל לעולם הזה שמפגיש אותם כה קרוב
אל נשימתו של האמן. מצד שני אין תקציבים מספיקים על מנת להגשים חלומות , ואמנים
נאלצים להתפשר. לכן מתפתחות הרבה עבודות קטנות, ציוריות משהו , כאלה שרק משאירות טעם-של-עוד, אך אינן יכולות ליצור את המפנה המתבקש לתחום כולו.
הוותיקים ממשיכים לסחוב את התנועה כולה. תיאטרון ארמא יצא השנה עם עבודת בופון
מיוחדת " חונצוולדינה" שלמרבה הצער יכולה להופיע מכסימום עשר פעמים בשנה.
תיאטרון "קליפה" (כן הם עושים גם רחוב) יצא עם "לבירינט" בעכו 99 ואחר-כך בפסטיבל ישראל 2000 ועכשיו הם פוזלים לחו"ל. את קבוצת "זיק" כבר מזמן לא ראינו בחוץ ושאר הקבוצות שורדות בדוחק, איכשהו.
^^חוזרים לעבוד עם כובע^^
לעומת זאת, ואולי כפועל יוצא מהמצב, מתפתחת תנועה חזקה של חזרה אל הרחוב המקורי. קבוצות ואמנים
תיאטרון הרחוב ככלי התפתחותי חינוכי
תקציר הרצאה בנושא זה בפני מנהלי מתנ"סים.
מאפייני העבודה ברחוב
אומנויות הבמה בכללן מהוות כר נרחב להתפתחות וביטוי לבני נוער. תיאטרון הרחוב נותן אפשרות יתרה בזכות מספר מאפיינים ייחודיים:
2) האמן מגיע אל המקום של הקהל ולא הקהל לאולם של האמן.
3) המפגש עם הקהל הוא "בגובה העיניים" מקרוב וללא הגדרה מראש של אזור במה להופעה ואזור כסאות לקהל.
4) האמן מופיע ללא ההגנה שמספק מוסד תרבותי כגון סדרנים, קופאים, עובדי במה וכו'
מאפיינים אלה יוצרים מערכת יחסים בין האמן לקהל אשר מאפשרת לקהל להגיב תגובות ישירות ועקיפות שלא היה מתיר לעצמו להגיב ב"מוסד תרבותי" אך בהחלט אפשריות ברחוב- המקום של כולם.
הרחוב, ובפרט בישראל, יכול לשאת אווירה של כוחניות ואף אלימות. מצבים של מיקרו עימות הם עניין של יום יום בחיי אמן הרחוב. בדרך אלגורית ניתן לתאר את המצב כ- FIGHT OR FLIGHT.
מרכיב פסיכולוגי- חברתי
בני נוער אשר נמצאים בתהליך הגדרת העצמי מול החיצוני נחשפים לאתגר תקשורת משמעותי כאשר הם מגיעים להופיע ברחוב עם מופע אותו יצרו. מחסן התגובות החברתיות שלהם אינו מספיק לסיטואציה הייחודית, הם זקוקים ליכולת תקשורתית חדשה. יכולת אשר מלבד בתיאטרון הרחוב תאפשר גם תקשורת טובה יותר גם עם מוריהם, הוריהם, חבריהם וכו'.
ניתן להגדיר יכולת זאת כ-המרת תגובות לתוצאה יצירתית.
כלומר היכולת להשתמש בתגובות הקהל (כולל אלימות) ובתחושות האישיות העולות מול אנשים כחומר ליצירתיות ולא לכעס או חסימה.
לדוגמא: התרה של מצב מתח באמצעי קומי או הקצנתו לדרגה מסוגננת ולא מציאותית.
התהליך המכשיר יכולת זאת היינו ארוך ומורכב מאחר ומדובר במרכיבי היסוד של האגו. גם אמני רחוב בוגרים יודו שמרבית הדרך עוד לפניהם.
חלק מהתהליך קשור בתרגול יושר רגשי וגם עבודה על הליצן שלך, ומדובר בליצן כרמה משחקית ולאו דווקא בדמות הצבעונית הצורחת בימי ההולדת.
מצד אחד התהליך היינו תהליך חיים ארוך ומאידך קיימת תחושת השתנות יומיומית בכל מופע ומופע.
מרכיב מוטורי- קואורדינטיבי
מיומנויות קלאסיות של תיאטרון רחוב והתפתחות "בהצלבה".
מוח האדם מורכב, בין השאר, משתי המיספירות. המיספירה שמאלית מתוארת כרציונלית ואנליטית. המיספירה ימנית יצירתית, ויזואלית, אינטואיטיבית ו"אופטימית".
בתורת הקינסיולוגיה מתואר מצב בו שתי ההמיספירות מצטלבות ומתפקדות יחד כנוסחה לאיזון ופרודוקטיביות.
ההצלבה היא אבן יסוד הכרחית בהתפתחותנו המוטורית. היא מופיעה אצל התינוק, הרבה לפני הצעד הראשון, בזחילה ובגלגול לצד.
אצל הבוגר, במצבי מתח "נחסמת" ההצלבה ונוצר מצב של תפקוד במקבילית. זהו תפקוד דרך תבניות מוגבלות וכתוצאה מכך חוסר מימוש הפוטנציאל.
בחברה המערבית קיים דגש על תפקודי ההמיספירה השמאלית דהיינו: מדעיות, הגיון, רציונליות. אף כי לאחרונה נשמעים במקומותינו גם מליצי האינטליגנציה הריגשית.
בתירגול של ג'אגלינג למשל אנו מבצעים הצלבה המקשרת עין- יד. תרגול הצלבה שכזה עשוי לכוונן ולסדר את המחשבה ולעורר מבחינה מנטאלית.
קיימות מספר דוגמאות של בני נוער הסובלים מדיסלקציה, דיסגרפיה או קשיי ריכוז ברמות שונות אשר ראו תועלת רבה ושיפור מתרגול של ג'אגלינג.
כמו כן מיומנויות רבות הנהוגות בתיאטרון הרחוב יכולות להוות "זכוכית מגדלת" לחוסר איזון פיסי וקואורדינטיבי. עם הדרכה נכונה באותן מיומנויות ניתן לפתח ולשפר יכולות אלה. שיפור זה אינו נותר בלעדי לג'אגלינג אלא משפיע על הנער/ה ברבדים שונים כמו יכולת למידה, הכנה לבחינות, ותיפקוד מנטאלי.
קיימים יתרונות נוספים לתיאטרון הרחוב ככלי חינוכי אך קצרה היריעה מלתאר.
ובנוסף לכל אלה, זה כיף וזה גם יפה.
משה חנוכה.תיאטרון הרחוב בישראל
בישראל של תחילת שנות השמונים, תיאטרון רחוב היה מילה נרדפת ל-"ליצנים" על קביים שבאים לעשות "שמח". אף אמא יהודיה לא חלמה על עבודה כזו לילדיה… שנות התשעים, לעומת זאת, בישרו על תחילת שינוי התפיסה והגדרת התחום כז'אנר תיאטרלי מוכר וייחודי. שנות האלפיים ועמן הצורך באינטראקטיביות של כל תחומי החיים ובעיקר האומנות, מזמנות לתיאטרון הרחוב קרש קפיצה עצום למרכז הזירה היצירתית בישראל כמו גם בשאר העולםמאת: ג'קי בכר בשיתוף גליה יואלי.
בכר הוא איש תיאטרון רחוב מזה 15 שנה. שחקן, במאי ומפיק. הקים את המרכז לתיאטרון רחוב הגדול בישראל – ראש חוצות.
מה זה תיאטרון רחוב?
תיאטרון רחוב הוא - תיאטרון ברחוב!! תיאטרון רחוב הוא בראש ובראשונה חגיגה עממית הפתוחה לקהל הרחב ומאפשרת מפגש בלתי אמצעי בין קהל לתרבות "בגובה העיניים". הוא צבעוני, בולט, גדול ממדים, מתקשר עם הקהל באופן ישיר ומידי וסוחף אותך לרגע של פנטזיה וחוויה אישית וקהילתית ברחוב. התיאטרון נולד ברחוב, ומשחר האנושות ממלא תפקיד חברתי מרכזי כבמה בלתי רשמית המאפשרת לאמנים, נואמים, ליצנים ו"שוטים" לקיים קשר תיאטרלי עם הקהל הרחב. בימי הביניים ובתקופת הרנסאנס בלטו מופעי השוטים או הבופונים, "הקומדיה דל'ארטה", תהלוכות הרחוב הגדולות, הקרנבלים והירידים ההמוניים בכיכרות הכפרים והערים – שכולם כחגיגה עממית המחברת בין שכבות שונות באוכלוסייה ומעניקה במה ליצירה המבטאת הלכי רוח עממיים.תיאטרון הרחוב בעולם
בעולם, ובעיקר באירופה, נשתמרה לה המסורת רבת השנים וכיום כמעט שלא נפגוש עיר שאין בה פסטיבל תיאטרון רחוב או אירוע המייחד עצמו לכך, אם במרכזי תיירות ואם בכיכרות הערים. פסטיבלי הרחוב והקרנבלים מהווים צומת מפגש נפלא בין תרבות "גבוהה" לתרבות עממית, בין קהל לרחוב ובין בידור לתיאטרון. פסטיבלים אלו תפסו מקום של כבוד במסכת התרבות בעולם, וההוכחה – הקהל הרב הנוהר בכל הזדמנות לצפות באירועים. פסטיבלי "אוריאק", "שלון" ו"טארגה" שבצרפת וספרד, שלושת הפסטיבלים החשובים בתחום באירופה מדווחים על חצי מיליון מבקרים בארבעת ימי הפסטיבל. הפסטיבלים הרבים וההילה האופפת אותם יצרו תמריץ מהותי להתפתחות יצירה ענפה ביותר בתחום ולהכרה ממסדית נרחבת.מגוון הקבוצות הפועלות היום ברחבי אירופה והעולם הוא אדיר. מליצנים, דרך קבוצות קרקס מודרני לתיאטרוני רחוב גדולים ועד לפתיחות האולימפיאדות ואירועי ענק אחרים. הקבוצות זוכות להכרה אמנותית בין-לאומית ובדרך כלל בסיוע תמיכה כלכלית מוסדית. בצרפת בלבד, נתמכות כ- 800 קבוצות על ידי עיריות, מוסדות וקרנות תרבות ממשלתיות ופרטיות התומכות ביצירה באופן רחב.תיאטרון הרחוב בישראל
בישראל התפתחה תרבות הרחוב בחמש עשרה השנים האחרונות בקצב מואץ, ובשלוש פנים. האחת, התפתחותה של קהילת אמני הרחוב וקבוצות תיאטרון שונות העוסקות באופן אינטנסיבי ביצירה מעניינת ועכשווית המתמודדת עם תרבות ברחוב. הפן השני מצוי בקרב הקהל הישראלי, שנחשף יותר ויותר לאמני רחוב מקומיים, פיתח מודעות תרבותית לנושא ומגלה עניין רב באירועי הרחוב. הפן השלישי הוא כמובן פתיחותו ההולכת והגוברת של הממסד ושל עולם התיאטרון והבידור לאמנות הרחוב לגווניה, פתיחות שמולידה פרויקטים ייחודיים ומעניינים.
מדובר בתהליך ארוך ומורכב שהתרחש בחמש עשרה השנה האחרונות, שבו "נלחם" תיאטרון הרחוב את מלחמתו אל מול הממסד ומול מנהלי התרבות והפסטיבלים, תוך חתירה להרחבת הקהלים הנחשפים לתיאטרון הרחוב. אבי התנועה הוא ללא ספק אברהם דנא, מי שהקים בתחילת שנות השמונים את קבוצת תיאטרון הרחוב הראשונה בישראל – תיאטרון מהרבא. תיאטרון דיאבולו בתחילת שנות התשעים גם הוא מהווה נקודת ציון חשובה ואחריו וביחד איתו כל התנועה כולה.
למעשה, כיום כמעט שלא נפגוש פסטיבל, חגיגה עירונית, יריד או עדלאידע שלא מארחים קבוצות ומופעים מעולם תיאטרון הרחוב. הקהל הישראלי למד להכיר את תיאטרון הרחוב "בגובה העיניים" ולצפות לו כחלק בלתי נפרד מכל אירוע חוצות.
יצירה מקומית
בישראל פועלות כיום כעשרים קבוצות תיאטרון רחוב המפיקות מופעי מקור מדי שנה ועשרות אמנים הפועלים ויוצרים בתחום. סך הקהילה נמדד בכ– 300 אמנים ויוצרים. בין קבוצות אלו ניתן למצוא להקות שקנו לעצמן שם בין-לאומי וישראלי חשוב כגון "תיאטרון קליפה", "הקרקס הקווקזי", "תיאטרון זיצלנד", "תיאטרון ארמא", "תיאטרון אספלט", "קבוצת תו", "תיאטרון פנים", "קרקס קיס" ועוד.
עם זאת, העובדה כי התחום עדיין "נאבק" על קיומו, גרמה לכך שעוד לא התגבשו קבוצות אלו לכדי עמותות. למעשה, מלבד אמנים בודדים ביותר, תיאטרון הרחוב אינו נתמך על ידי שום גורם ממסדי. עובדה מצערת זו מהווה את המכשול האחרון בפני תיאטרון הרחוב בישראל בדרך לפריחה כמו בחו"ל. טוב היו עושות ערים או רשויות מקומיות, כמו באירופה, לו היו לוקחות תחת חסותן קבוצות מקצועיות, מעניקות להן מקום לחזרות ותמיכה ביצירה מקורית. כך, לאורך השנה היו שני הצדדים מפיקים את המיטב האחד מהשני.
פריצתו של תיאטרון הרחוב הישראלי נראית באופק הקרוב והנהנים העיקריים, מלבד הקבוצות והאמנים עצמם, יהיו כמובן הקהלים השונים בישראל, הן במרכז והן בפריפריה, שיזכו ליהנות מן היצירה הענפה ולהיחשף ברמה רחבה יותר לתרבות ולאמנות. לצערנו, בעידן שבו אמנות הופכת יותר ויותר "אליטיסטית" היא מתרחקת מן הציבור הרחב. חתירתו המתמדת של תיאטרון הרחוב היא לחשוף ולהיחשף, ליצור קשר עממי ולהגיע אל כל שכבות האוכלוסייה.
פסטיבלי רחוב בישראל
גולת הכותרת היא ללא ספק ייסודו של הפסטיבל הבין-לאומי לתיאטרון רחוב בבת-ים בשנת 1996. הפסטיבל התקיים עד היום ארבע פעמים וחוזר השנה לשנתו החמישית. הפסטיבל מהווה צומת דרכים חשוב ביותר לתיאטרון הרחוב בישראל ויוצר מפגש מרגש בין אמנים ישראלים לקבוצות מכל רחבי העולם. זאת לצד החשיבות הגדולה שהוא מהווה בחייה של העיר בת-ים, שבה הפך לגולת הכותרת של העשייה התרבותית. והקהל נוהר בהמוניו…כ- 60,000 אלף איש במהלך שני ימי הפסטיבל.
פסטיבל עכו לתיאטרון ישראלי אחר מקדיש גם הוא תשומת לב מיוחדת לתיאטרון הרחוב ובעשור האחרון היווה נקודת יצירה חשובה ביותר שבה נולדו קבוצות מופעים רבים. כ- 200,000 איש חוזים מדי שנה באירועי הרחוב. פסטיבל חיפה להצגות ילדים, שהיה אחת הפנינים התיאטרליות המיוחדות, קיים לאורך כשבע שנים תחרות מופעים והצגות רחוב. כתוצאה מקשיים תקציביים צמצם את הפעילות בשנתיים האחרונות, וחבל.
ארטיסטא ברעננה, פסטיבל הרנסאנס ביחיעם, פסטיבל אבן בגליל במעלות, פסטיבל קסם בתפן שבגליל, העדלאידע בחולון ואירועי חוצות רבים ברחבי המדינה הם רק חלק קטן ממוקדי הפעילות שאותם מצא תיאטרון הרחוב כמקום לפעולה יצירתית ולמפגש עם הקהל הישראלי.
תיאטרון רחוב ישראלי בעולם
עתיד גדול מצפה לקבוצות שמייצגות את היצירה הישראלית גם בחו"ל. מניסיוננו בשנים האחרונות מתקבלים המופעים הישראליים בפסטיבלים בחו"ל בהשתאות ובהתפעמות מן המקוריות ומן התעוזה האמנותית המאפיינות את היצירה הישראלית בתיאטרון הרחוב. דוגמה לכך היא הפרויקט יוצא הדופן "לחיים" שהתקיים בשנת 2000 באחד מן הפסטיבלים החשובים בעולם בתחום Chalon dans la rue "שלון ברחוב" שבצרפת.
מתחם ישראלי מיוחד וגדול ממדים אירח במשך כל חמשת ימי הפסטיבל מופעים ישראליים. התגובות היו יוצאות דופן והתוצאות לא אחרו לבוא. כל הקבוצות שהשתתפו ממשיכות מאז להסתובב ברחבי אירופה... כל הפעילות נערכה בשיתוף פעולה עם משרד החוץ הישראלי שמצא בתיאטרון הרחוב ז'אנר חדש לחשיפת התרבות והיצירה הישראלית. אין ספק שתיאטרון הרחוב הישראלי חי, קיים, בועט ומפלס דרכו... השנים הבאות יוכיחו.
יתקיים באילת בין ה- 15/2-16/2 ויתפרש לאורך טיילת אילת ממלון הרודס ועל למלון הילטון מלכת שבא, כולל טיילות המלך שלמה, מלונות קיסר ודן פנורמה. הכניסה חופשית.
הפסטיבל הוא הפנינג ענק לכל המשפחה ויתפרש על כ- 25 מוקדים שונים של פעילויות מגוונות: קרקס קווקזי (לוליינות קרקסית באווירה אתנית), קרקס פרעושים, Drums on the street - מופע רחוב מקפיץ, קרקס מתנפח, להטוטנים, אקרובטים, הולכי קביים, תהלוכות רחוב, פסלים חיים, דמויות שטח ואפילו מסיבות רחוב עם נגנים אשר יצבעו את הטיילת ויעניקו לה ניחוח חדש.האמנים שישתתפו בפסטיבל, מופיעים בפסטיבלים דומים בכל אירופה כאמני רחוב בתחום האקרובטיקה, אמני קרקס, מופעי מוסיקה ועוד.
הפסטיבל נולד כחלק מקונספט של פסטיבלים דומים ברחבי העולם בהם אמני הרחוב מניחים על המדרכה כובעים, והקהל מוזמן לפרגן בטיפ התואם את שביעות רצונו.
פסטיבל בכובע-אמני רחוב באילת
אירועי הפסטיבל:
מופעים סטטיים
הקרקס הקווקזי - לוליינות קרקסית באווירה אתנית ומפתיעה:
משפחת וולייב עלתה לישראל מאזרביג'אן ב–1997 ומאז הם מופיעים בהצלחה ומציגים את אומנותם הייחודית המשתמשת באביזרים מחיי היום יום על מנת להגיש מופע לוליינות ע"ג חבל דק.
המופע כולו מתרחש באוויר, והקהל זוכה לצפות במופעי הליכה על חבל, נסיעה על אופניים בגובה 5 מטר, הליכה בעיניים עצומות, אקרובאטיקה אווירית, שימוש באביזרים ייחודיים ובשפת קרקס מעניינת ואטרקטיבית כמוה טרם נראה בישראל.
קרקס פרעושים – סלטה מורטלה:
יוצרים ומשתתפים: אברהם דנא, דניאל ויאו. אילוף ומשחק של פרעושים, ליצנות תיאטראלית. "אילוף פרעושים" זהו מופע יוצא דופן בו תראו במו עיניכם פרעושים מכל היבשות בעולם מבצעים מופע קרקסי תוך סיכון חייהם. הצופה המתבונן חייב להפעיל את דמיונו היוצר ולהשלים את הפעולה המיוצגת.
Drums on the street - מופע רחוב מקפיץ:
צמד/שלושה מתופפים וירטואוזים במופע קצב אינטראקטיבי ברחוב. מדובר בקונסטרוקציה על גלגלים שעליה מורכבת מערכת תופים מסיבית איתה נכנסים המתופפים אל מקום האירוע, שם הם מבצעים מופע קצב מלא אדרנלין תוך כדי שהם מפעילים את הקהל הלוקח חלק מרכזי במופע.
הקרקס המתנפח:
אורי וייס יוצא לראשונה במופע יחיד, בו הוא מגלם את דמות האקרובט הקלאסי מהקרקסים הנודדים של תחילת המאה ה-20. בשימוש מתוחכם של תפאורה ותלבושות מתנפחות, הוא יוצר את מופע "האדם המרחף" הראשון והיחיד בהיסטוריה. מעוצב כפולחן אישיות מוגזם, בו משולבים קומדיה, ג'אגלינג, הליכה על חבל, אקרובטיקה ופעלולים עוצרי נשימה. במופע הקרקס המתנפח אורי דוחף את דמות הליצן שלו אל הקצה ומעבר.
קלי קלות:
קרקס של איש אחד בקצב הרוק'נרול. בהשראת אגדות הרוק משנות ה-50 והקלאסיות הגדולות של הרוק'נרול. 40 דקות של קצב מטורף, טכניקות קרקס ברמה גבוהה, קומדיה, חן ומוסיקה טובה.
מופע קרקסי אינטראקטיבי וייחודי המשתף את הקהל בכל שלב ופונה לכל הגילאים, מבוגרים וילדים כאחד.
סופר דופר:
קחו את המיטב שיש למופעי רחוב להציע - אינטראקציה שוטפת עם הקהל, אילתור חינני ושימוש במתנדבים בוגרים אשר הופכים להיות כוכבים במופע בו הם צופים. תוסיפו לזה להטוטן ברמה גבוהה שנוסע בסיום המופע עם חד אופן על חבל ומלהטט עם שלושה לפידים בוערים ותקבלו את ה"מופע של שמבוקי" - מופע להטוטנות היתולי המתאים לכל הגילאים - הילדים יישבו מרותקים והמבוגרים לא יפסיקו לצחוק.
טרייפוד:
מופע סולו אטרקטיבי ומרהיב, המשלב אלמנטים של אקרובאטיקה קירקסית באוויר ע"ג חבל בשילוב רגעים פואטים וציוריים... מיכאל פינקל הינו אומן יוצר ומתמחה באקרובטיקה אווירית. המופע מתאים לכל הגילאים, האקרובטיקה הקירקסית היא על חבל לבן וארוך שתלוי באוויר לצלילי מוזיקת עולם ומוזיקה ישראלית עכשווית.
"החגיגה הגדולה" מאת ג'רום ארוש:
זוכה פסטיבל הבין לאומי לתיאטרון רחוב – גרום. הצגת רחוב, על מוכר עיתונים פשוט שמזמין את הקהל לחגיגה בחצר האחורית.
טרנספורמציה:
סלון יופי ייחודי, יוצא דופן וצבעוני (בהשתתפות הקהל), ליאת ומרקטה הן מאפרות ומעצבות שיער אשר לוקחות את ה"לקוחות" שלהן צעד קדימה, יחד עם מוזיקה קצבית שבוקעת מן הסלון ואווירה שמחה וחגיגית משחזרות עולם מלא של פנטזיה שבו החלומות הפרועים ביותר הם אפשריים.
מופעי תיאטרון רחוב מסתובבים
קפה לכולם:
שני אמני קפה בינלאומיים, האחים פירוג'יו ופאבוני, מגיעים במסעותיהם לכל העולם, ולכל מקום הם מביאים את בשורת הקפה המשובח. בעזרת מכונת הקפה המפוארת הם מגשימים את ייעודם: להכין כוס קפוצ'ינו, או אספרסו, או מקיאטו לכל אחד ואחת. בדרכם המופלאה, המרתקת והמצחיקה לכוס הקפה. הם יתגברו על כל מכשול שיעמוד בדרכם, ובעיקר זה על זה. יוצרים ומשחקים: מיקי בש, איתי נחמיאס.
רחלי ואמא:
רחלי ואמא יוצאות לסיבוב ברחבי הארץ, בכל אירוע חשוב יותר או פחות הן שם. רחלי, ילדה קטנה חטטנית וסקרנית ואמא ויויאן,שתלטנית ועצבנית, מביעות דעה על כל דבר הנקלע בדרכן. דמויות קומיות הומוריסטיות שיהפכו כל סיטואציה ואת הסובבים אותם לחגיגה אחת גדולה... אומנים: שיפי ומורן.
אנשים בירוק:
האנשים בירוק מייצרים מופע שכולו "דרמה ליצנית", הכוללת: שירה, ליצנות, ריקוד ומשחק. האנשים בירוק מגיעים מעולם רחוק... הצוות הירוק יוצא לסיבוב הופעות ברחבי היקום ובכל פלנטה שיש עליה חיים הם עוצרים ומקיימים מופע המורכב משירה וצלילים שמוכרים היטב לבני המקום. ויולי, ויולה, צ'לו וקונטרבס הגיעו מפלנטה אחרת שבידם מזוודת נגינה. הם מגיעים למקום חפצם, פורקים את כליהם ובאים להשמיע באוזני הקהל צלילים ומוסיקה מכל הזמנים דרך קולות ופיוטים.
קריבוע:
שמונה בעלי קרחות מרובעות, בלבוש ורוד מחויט ומוקפד מחפשים מקום בו יוכלו להשתקע ולהקים לעצמם ולקהילתם בית. בחיפושם זה אחרי מקום ראוי נתקלים הם בקונפליקט עם הסובבים אותם בשל המראה הייחודי שלהם וסגנונם השמרני. האם יצליחו לשמור על ארשת פנים מכובדת ומאופקת אליה הם רגילים או שמא יצאו מכליהם לנוכח המפגש עם בני המקום אליו הגיעו?
"הבה נגילה":
4 שחקניות בדמותן של סוכנות שחקנים טיפוסיות שנושאות את השם גילה. הגילות מסתובבות בכל הארץ אחרי הדבר הקטן הבא, הכוכב הנופל של ישראל . הן עורכות אודישנים לקהל ומציגות את סדר יומן במלוא המרץ ובשפה הליצנית והתנועתית.
פסלים חיים:
הולכי קביים- אלסטיקה: דמויות צבעוניות העובדות בטכניקה ייחודיות של ארבע קביים. האלסטיקה משנות את צורתן תוך כדי תנועה: לעיתים הם נראים בצורת כוכב, לעיתים בצורת דמות דמיונית מוזרה.STILTS- 3 דמויות פנטסיה יוצאות למסע קסום ויוצרות מופע ויזואלי של תנועה על גבי קביים. דמויות הקביים בנויות בטכניקה ייחודית ונעות ע"ג 4 קביים כשקונוסים ענקיים יוצאים מגופם.
"Live Street Festivl - פסטיבל בכובע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה