מאז שאני ורמי החלטנו להקים את הבלוג הזה לכבוד יום ההולדת ה 80 של דנא.... אני מסתובבת מוצפת זכרונות מהימים שלי במהרבא.
וכמו באגדות, באחד הימים בעודי חוצה את הארץ ברכבת מצפון לדרום, כאילו כהד למחשבותי אלו, מניחים על השולחן שלפני סיכת ליצן.....
מהם הסיכויים שמשלל הסיכות בצורות שונות שהיו בידו של אדם כבד השמיעה להניח לפני סיכה של ליצן, כאשר מהרבא נמצאת במחשבתי?
כן, לא הרבה. גם אני חשבתי כך.
זה הכניס אותי עמוק יותר לפרק אחד נהדר וקסום בחיי.
איך זה קרה והלמה קצת מעורפלים... אבל עוד בצבא כשהייתי מגיעה לביקורים בקיבוץ שובל, שמעתי על כך שאברהם אבא של רמי מלמד תיאטרון רחוב וכבר אז נמשכתי אל הרעיון להצטרף לתלמידיו (תבינו מהות הליצן תמיד הילכה עלי קסם, עוד ביב' - בהתעמלות לבגרות בחרתי במוטיב הליצן לתרגיל הקרקע שלי).
אחרי הצבא שהיתי בשובל לפרק זמן קצר ולמרות היופי של המקום אי השקט שבתוכי לא הניח לי.... הייתי זקוקה לעיר.... הייתי זקוקה למשהו...משהו דרמתי.... אז הלכתי והשגתי מרמי את הטלפון של אבא שלו, של דנא...איך שהשיחה התנהלה? לא זוכרת אך, קצת לפני שנחתתי בתל אביב ידעתי כבר, שאני מגיעה לשיעורים שלו במעוז אביב.
וכן.... לא התאכזבתי.....זה היה כל מה שחלמתי עליו ויותר..
ביום הראשון במעוז אביב, פגשנו את חברי הקבוצה הותיקים, קיבלנו כדורי ג'אגלינג צבעוניים שהם הכינו לנו... ונרשמנו לקנייה מרוכזת של שאר האביזרים.
מהרבא דור 2 – הייתה קבוצה מגוונת של אנשים.... לא בכולם בערה התשוקה לתיאטרון, לא כולם הגיעו ממשחק ועם רקע דרמתי (היו כאלה שכן והיו כאלו שנמשכו לכך כמו שנמשכתי אני)... אבל דנא בחיוך גדול אמר לנו..." כל אחד יכול לשחק".... ואנחנו? אנחנו הוקסמנו....ושיחקנו.
השיעור תמיד נפתח בתרגילי יוגה לחימום הגוף והנפש.... ומייד לאחר שסיימנו בקידה לשמש... עשינו ג'אגלינג...
חלקנו מוכשרים יותר וחלקנו מוכשרים הרבה פחות. דנא היה עובר ביננו ומדריך בסבלנות כל אחד מאיתנו... ואז ביום אחד דורש בנחרצות לעלות מדרגה למשהו יותר נועז ופחות בטוח.
עד היום אני יכולה לגלגל באויר פריטים שונים... בהתחלה זה יהיה מהוסס אבל אחרי זמן קצר... אני כבר אכנס לקצב....
הקואורדינציה כל כך השתפרה שאני אף פעם לא מחטיאה יותר את הפח לא מזווית כזאת ולא מאחרת ואפילו לא בעיניים עצומות. אבל זה היה יותר מכך התנועה במרחב, היציבה, השתפרו לאין היכר.
לאחר הג'אגלינג... עברנו לתרגילים בתיאטרון... והדימיון היה כמעט חופשי לרחף....למה כמעט ?
כי דנא אמר שאנו זקוקים לגבולות. ושגבולות גורמים למשחק שלנו ליהיות משכנע ואמין יותר.
אז התחלנו במסיכה הניטראלית ואילתרנו ואילתרנו..... וגם, למדנו איך לכוון את הפוקוס שעל הבמה - וכל זאת, באמצעות המקהילה היוונית (ספוקולס ודאוס אקס מכינה קיבלו אצלינו משמעות חדשה).
אחר כך עברנו למסיכות של הקומדיה דלארטה וזו גם הייתה ההצגה הראשונה שלנו....
ומעולם לא זנחנו את המסיכה הניטראלית היא עזרה לנו לנקות את המשחק ולהגיע לרמת דיוק ואמינות בתנועות הגוף שלנו .
לפרק על הבופונים כבר הגענו לערב שהכינה לנו הקבוצה הראשונה של מהרבא. וצפינו בהם מוקסמים. זה לא היה המפגש הראשון שלנו עם חברי הקבוצה אבל הוא היה המשמעותי ביותר.
ערב שירי ברכט -
לאחר שכל זוג בחר שיר התחלנו להכין את הערב (אני ומונו בחרנו את גשם קיץ). ושוב אילתרנו ואילתרנו... עם מסיכה בלי מסיכה.... ועם הנוכחות של המקהילה היוונית, שנתנה את הרוח הגבית.
ובמקביל ?
במקביל, התחלנו להופיע ברחוב, בימי הולדת ובמסיבות וגם להשתתף בירידים....ולחיות את תיאטרון הרחוב עצמו.
ואיך אפשר לשכוח ללמוד ללכת על קביים.....(כן, אני מתנוססת בגובה של 1.60 מ').
לפני...
ואחרי....
אז מה עוד אהבתי?
אהבתי את התלבושת שאן תרז עיצבה ותפרה עבורי.
אהבתי, להגיע לבית של דנא ואן. זה היה כמו לפול אל תוך אגדה או סיפור...
מה לא היה שם - מסיכות, תלבושות, צבעים, תמונות והרבה הרבה ספרים על תיאטרון....
ןאחרי שנפרדה דרכי ממהרבא...?
העושר הפנימי לו זכיתי מלווה אותי כל הזמן. השינוי שעברתי הוא דבר בלתי יאומן. לפני כן הייתי ביישית, בעלת קול שבקושי נשמע, ששפת הגוף שלה הכריזה...בבקשה, אל תשימו לב אילי... אני לא כאן. אני מודה לדנא על המהפך שעברתי:
הפכתי למישהי שאינה מסתתרת, שגאה בעצמה, ולאחת שיכולה לתקשר טוב יותר עם הזולת.
אז המון אהבה .....
ועוד הרבה שנים של נחת, בריאות ויצירה...
יום הולדת 80 צוהל ושמח !!!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה